כורסאות טלויזיה
כורסאות טלויזיה הם המחר, כורסאות טלויזיה הם סמל הנוחות, כורסאות טלויזיה הם סמל הקדמה. האדם היחיד חופשי לשבת על כורסאות טלויזיה ולעשות בה כרצונו. בכלל בעידן המודרני לקראת המאה ה- 21 אם בליבראליזם האינדיווידואליות של חלק מן האוכלוסייה שייכת להסתגלות של החברה כולה לרמה טכנית מסוימת, הרי דורש כיום תפקוד המנגנון הכלכלי הכוונת המונים שאינה מופרעת על ידי האינדיווידואליות. כיוון החברה כולה, הנקבע על ידי הכלכלה כורסאות טלויזיה ועוד קיבעונות שהטביעו מאז ומעולם את חותמם על מצבם הרוחני והגופני של בני האדם, גורם לניוון אותם איברים של היחיד, אשר פעלו בכיוון העיצוב האוטונומי של קיומו. הבעיה כיום בתרבות כורסאות טלויזיה היא שבתחום כורסאות טלויזיה קיים סטאטוס רדום של האינדיבידואל סטאטוס שונה מהסטאטוס האידיאלי עליו חלמנו תמיד ושאותו רצינו לאחל לעצמנו. מאז הפכה החשיבה למגזר בלבד של שיטת חלוקת העבודה, הפכו תכניות המומחים והמנהיגים המוסמכים את תכנונם של היחידים, המתכננים את אושרם הם למיותר.
כיום בתחום הנגרות המקצועיות עד לבורג האחרון ואפס התקלות יחד עם הגימור המושלם המושלמות שולטת בכיפה. המציאות בחוץ היא הרבה יותר שונה כאשר חוסר הרציונאליות שב הסתגלות הזריזה נעזרת ההתנגדות אל המציאות ונעשית לגבי היחיד סבירה יותר מן התבונה. אם בעבר הפנימו אנשי כורסאות טלויזיה ואנשי המעמד העליון הנחים על זרי הדפנה, את הכפייה כחובה מצפונית לעצמם ולפועלים, הרי בינתיים נהפך האדם כולו לנושא ולמושא של זיכוי. בהתקדמות החברה התעשייתית, שכביכול ביטלה במטה הקסם שלה את חוק ההתרוששות של מוצרי הטבע בכדור הארץ בנוסח מלאתוס שהיא עצמה הולידתו, מתבטל עצם המושג שהצדיק את השיטה כולה: המושג של האדם כאישיות תבונית וחושבת, ובעצם כנושא התבונה. הדיאלקטיקה של הנאורות מתגלגלת אובייקטיבית לטירוף הנרדם לו על כורסאות טלויזיה אל מול המציאות הקשה חסרת המעצורים.
הטירוף הוא בו בזמן גם טירופה של המציאות הפוליטית המורכבת כיום, מציאות מודרנית מטושטשת ולא ברורה לאנשים רבים המבלבלים בין מקצועיות, אידיאולוגיה לשעשועים. מציאות כורסאות טלויזיה הממכרת. כמרקם צפוף של אמצעי תקשורת בת זמננו נעשה העולם כה אחיד שאני או את יושבים אל מול כורסאות טלויזיה, שאת ההבדלים בין ארוחות הבוקר הרשמיות בארצות שונות יש לראות רק כגוונים לאומיים, בעוז שהייחוד הלאומי האמיתי נקבע בראש וראשונה על ידי המיליונים הרעבים לאורז ולמזון בסיסי החיים מתחת לגשר כמו שאומרים, שנפלו דרך עיני הטלוויזיה הצרות בעומק האשליה של מציאות כורסאות טלויזיה. בעוד ששפע המוצרים, שאותם ניתן לייצר בכל מקום ומקום בו זמנית, הופך את המאבק על חומרי גלם ושווקים יותר ויותר לתופעה שאבד עליה הכלח, כורסאות טלויזיה כיום מציירת מציאות אחרת לעיתים, מציאות שמטשטשות את הכל, לעיתים זה טוב ולעיתים זה רע, אבל המציאות היא כיום מציאות כורסאות טלויזיה.
כורסאות טלויזיה הם המחר, כורסאות טלויזיה הם סמל הנוחות, כורסאות טלויזיה הם סמל הקדמה. האדם היחיד חופשי לשבת על כורסאות טלויזיה ולעשות בה כרצונו. בכלל בעידן המודרני לקראת המאה ה- 21 אם בליבראליזם האינדיווידואליות של חלק מן האוכלוסייה שייכת להסתגלות של החברה כולה לרמה טכנית מסוימת, הרי דורש כיום תפקוד המנגנון הכלכלי הכוונת המונים שאינה מופרעת על ידי האינדיווידואליות. כיוון החברה כולה, הנקבע על ידי הכלכלה כורסאות טלויזיה ועוד קיבעונות שהטביעו מאז ומעולם את חותמם על מצבם הרוחני והגופני של בני האדם, גורם לניוון אותם איברים של היחיד, אשר פעלו בכיוון העיצוב האוטונומי של קיומו. הבעיה כיום בתרבות כורסאות טלויזיה היא שבתחום כורסאות טלויזיה קיים סטאטוס רדום של האינדיבידואל סטאטוס שונה מהסטאטוס האידיאלי עליו חלמנו תמיד ושאותו רצינו לאחל לעצמנו. מאז הפכה החשיבה למגזר בלבד של שיטת חלוקת העבודה, הפכו תכניות המומחים והמנהיגים המוסמכים את תכנונם של היחידים, המתכננים את אושרם הם למיותר.
כיום בתחום הנגרות המקצועיות עד לבורג האחרון ואפס התקלות יחד עם הגימור המושלם המושלמות שולטת בכיפה. המציאות בחוץ היא הרבה יותר שונה כאשר חוסר הרציונאליות שב הסתגלות הזריזה נעזרת ההתנגדות אל המציאות ונעשית לגבי היחיד סבירה יותר מן התבונה. אם בעבר הפנימו אנשי כורסאות טלויזיה ואנשי המעמד העליון הנחים על זרי הדפנה, את הכפייה כחובה מצפונית לעצמם ולפועלים, הרי בינתיים נהפך האדם כולו לנושא ולמושא של זיכוי. בהתקדמות החברה התעשייתית, שכביכול ביטלה במטה הקסם שלה את חוק ההתרוששות של מוצרי הטבע בכדור הארץ בנוסח מלאתוס שהיא עצמה הולידתו, מתבטל עצם המושג שהצדיק את השיטה כולה: המושג של האדם כאישיות תבונית וחושבת, ובעצם כנושא התבונה. הדיאלקטיקה של הנאורות מתגלגלת אובייקטיבית לטירוף הנרדם לו על כורסאות טלויזיה אל מול המציאות הקשה חסרת המעצורים.
הטירוף הוא בו בזמן גם טירופה של המציאות הפוליטית המורכבת כיום, מציאות מודרנית מטושטשת ולא ברורה לאנשים רבים המבלבלים בין מקצועיות, אידיאולוגיה לשעשועים. מציאות כורסאות טלויזיה הממכרת. כמרקם צפוף של אמצעי תקשורת בת זמננו נעשה העולם כה אחיד שאני או את יושבים אל מול כורסאות טלויזיה, שאת ההבדלים בין ארוחות הבוקר הרשמיות בארצות שונות יש לראות רק כגוונים לאומיים, בעוז שהייחוד הלאומי האמיתי נקבע בראש וראשונה על ידי המיליונים הרעבים לאורז ולמזון בסיסי החיים מתחת לגשר כמו שאומרים, שנפלו דרך עיני הטלוויזיה הצרות בעומק האשליה של מציאות כורסאות טלויזיה. בעוד ששפע המוצרים, שאותם ניתן לייצר בכל מקום ומקום בו זמנית, הופך את המאבק על חומרי גלם ושווקים יותר ויותר לתופעה שאבד עליה הכלח, כורסאות טלויזיה כיום מציירת מציאות אחרת לעיתים, מציאות שמטשטשות את הכל, לעיתים זה טוב ולעיתים זה רע, אבל המציאות היא כיום מציאות כורסאות טלויזיה.
